סבתו של אלטן בן ה-8 נפטרה. הילד הולך ללוויה עם אמו ומרותק למפגש הראשון שלו עם המוות. הוא מבקש רשות ללוות את ארון הקבורה כל הדרך למסגד, שם יערך הטקס, רוצה לראות את הקבורה. אבל בבית הקברות, בקרב המתאבלים, אלטן משועמם וחסר סבלנות. כשהוא רואה מרחוק חברים משחקים, הוא מצטרף אליהם. בתום המשחק הוא נזכר בסבתו, אבל כבר מאוחר מכדי להפרד.
אייטאג’ אוזון מבסס את סרטו הקצר על חוויה דומה מילדותו. הוא מספר שהסרט הוא מחווה לתמימות של הילדות והתנצלות מאוחרת לסבתו.
סרט קצר
הסרט יוקרן לפני הקרנת הסרט "ראוף".