מחווה לבמאים פאוול ופרסבורגר

פסטיבל חיפה חולק כבוד לאחד אחד הצמדים הקולנועיים המשפיעים ביותר בתולדות האמנות השביעית - מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר. המחווה כוללת שלושה מסרטיהם הגדולים – "עניין של חיים ומוות", "נעלים אדומות" ו"נרקיס שחור" – וסרט תיעודי חדש בקריינות של מרטין סקורסזה.

"צפיתי בסרטים הללו כל-כך הרבה פעמים, עד כי הם נעשו חלק מחיי – תזכורת למהות החיים והאמנות". כך במאי הקולנוע האמריקאי הנודע מרטין סקורסזה בדברי קריינות שסיפק לסרט התיעודי "תוצרת אנגליה: הסרטים של פאוול ופרסבורגר", שהוקרן השנה בבכורה עולמית בפסטיבל הקולנוע של ברלין. סקורסזה תרם את קולו לסרטו של דייוויד הינטון כמעריץ נלהב של אחד הצמדים הקולנועיים המשפיעים ביותר בתולדות האמנות השביעית – מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר. השפעתם האמנותית על קולנוענים כמוהו, לצד שמות כמו פרנסיס פורד קופולה או ג׳ורג׳ רומרו, חורגת אל אומנויות נוספות. על כך יעידו המוזיקאית והיוצרת קייט בוש והכוריאוגרף מת'יו בורן. זאת משום שהקולנוע של פאוול ופרסבורגר מתעלה מעל למדיום ומתקיים במרחב הלימינלי שבין המציאות והפנטזיה.

המפגש בין השניים התרחש בעבודה על הסרט "המרגל בשחור" (1939). ביים אותו מייקל פאוול, במאי אנגלי ותיק שפעל עוד מימי הקולנוע האילם והתחנך אצל אלפרד היצ׳קוק. על העיבוד התסריטאי לספר הופקד אמריק (במקור אימרה) פרסבורגר, מהגר הונגרי שנמלט ממולדתו בעקבות אימת הרייך השלישי. מסופר כי ביום שיצא את דירתו, השאיר את המפתחות בחור המנעול כדי שפלוגת הסער של הנאצים לא תשבור את דלת ביתו. השניים התמלאו הערכה הדדית והבינו מיד כי דווקא השוני בנסיבות חייהם ותכונות האופי המשלימות שלהם יהפכו אותם לצוות. תחת חברת ההפקות שלהם, "הקשתים", הם חתומים על 24 סרטים משותפים בין השנים 1939 ו-1972, בהם רצף יצירות פאר בשנות הארבעים. לרוב פאוול על הבימוי ופרסבורגר על התסריט, אך שיתוף הפעולה אינו רק סימביוזה כי אם סינרגיה – שלם הגדול מסך חלקיו.

סרטיהם שנוצרו בזמן מלחמת העולם השנייה מכילים את מורכבותה של המלחמה, בזמן שבאירופה עסקו בעיקר בפרופגנדה מכל כיוון. הדמויות שלהם מצויות במסעות כלפי מעלה או מטה, לרוב עלייה לרגל במובן הרוחני, שגם מתגשמת בתנועה סמלית אל עבר פסגה מוחשית. אפשר לראות זאת בסרטם הראשון שנושא את לוגו הקשתים – "חייו ומותו של קולונל בלימפ" (1943), בו מנשבת הרוח האנושית.

השניים לרוב מנכיחים על המסך את הבמה והמופע, ונוהגים  לשלב קטעי ריקוד ותיאטרון. כתולדה מכך מוצגים אצלם גם סוגים שונים של קהלים, התגבשות צופים בודדים לישות אחת העוברת חוויה עוצמתית. תחושה זו זולגת מן המרקע אל האולם, ריגוש אסתטי הנובע מתוך דימויים חזותיים בלתי נשכחים. השימוש של הקולנוענים הללו בצבעים, ביחסי גומלין בין רקעים ודמויות דרך תפאורה ותלבושות, נותר פלאי עד היום. מעבודת המצלמה הווירטואוזית, הקומפוזיציות מלאות המשמעות והשילוב בין כוריאוגרפיה ומוזיקה – אפשר להתרשם אפילו בשחור ולבן.

בתום המלחמה הוקרן סרטם הנודע המשלב בין צבעי טכניקולור לסיקוונסים בשחור ולבן – "עניין של חיים ומוות" (1946). דיוויד ניבן מגלם טייס בריטי השב מהפצצה, מטוסו מופל והוא מתאהב באופן נואש במפעילת הרדיו המלווה אותו בצלילה (קים הנטר). בבואו אל בית דין של מעלה, הוא מנסה לשכנע את מקבלי ההחלטות שהאהבה חזקה מן המוות. לאחר המלחמה הוסיפו היוצרים עוד סרטי מופת לרשימה, ביניהם כמה סרטים המזוהים עימם ביותר: הדרמה הפסיכולוגית והרומנטית "נרקיס שחור" (1947) בהובלת דבורה קר על אודות נזירות אנגליקניות הנשלחות להימלאיה; הבלט הקולנועי "נעליים אדומות" (1948) בכיכובה של מוירה שירר, כרקדנית שאפתנית המקבלת נעליים מכושפות, בהשראת הנס כריסטיאן אנדרסן. מי שלא צפו בהם במלוא הדרם על המסך הגדול – כאילו לא צפו בהם כלל.

בסרט התיעודי "תוצרת אנגליה" משלימה הקריינות של מרטין סקורסזה פרטים וסרטים נוספים. היוצר הוא הבחירה הטבעית לדבר בשבחם, כמי שהוביל את ההערכה המחודשת כלפי יצירתם ופיתח בעצמו שותפות מקצועית דומה עם לא אחרת מאשר אשתו השלישית של פאוול – העורכת זוכת האוסקר תלמה סקונמייקר. דרך נוספת בה המעיין הנובע של השראתם מזין את עולם התרבות כולו, כבר 85 שנים מאז החלו לעבוד יחד וכשלושה עשורים מאז עזבו את עולמנו והותירו אחריהם גוף עבודה נצחי.